היום השני.

אז ביום הראשון הצגתי לפניכם מצב מסויים, כמה מסכנות שהגעתי עם עצמי, יותר כמו מוסר השכל.

אז שנמשיך? קדימה…
מכירים את זה שמידי פעם אתם מבינים דברים יותר ויותר טוב? בצורה ברורה יותר, נקייה יותר בגלל כל מיני תהליכים שאתם עוברים ביום יום…

השליטה העצמית שלי הגיעה להתחלה של נבט קטן קטן, מצב שבו אני אומר שלפעמים יש דברים שלא שווה להיכנס למאבק עליהם, שאתה יודע מראש שלא תזכה במאבק הזה. האנרגיה שאתה משקיע אולי לא שווה אתה זה ועדיף שתשקיע אותה במקום אחר שאולי יניב לך פירות טריים וגדולים הרבה יותר.

דוגמא שאכן נכונה למצב:
הבוס שלי מתנהג אליי בצורה מזלזלת.
למה?
אני כנראה לא ממלא אחר הדרישות שהוא דורש, דרישות של להפסיק להיות נעמן לערכים שלך, לזנוח את הדברים שחשובים לי.

בזמן שאני רושם את היומן הזה כרגע, אני מסתכל על הסיטואציה בצורה שונה, שמה אם אני הייתי הבוס, איך אני הייתי רואה את עצמי במצב?
כנראה מצב של עובד שלא ממש אכפת לו ממקום עבודתו. נכון דיברתי איתכם על מצב שבו לצאת צודק הוא לא בהכרך המקום בו טמון הכוח… {שבאמת לא שם הכוח טמון}. בזמן השיחה עם הבוס התחלתי להבין שמה שלא אומר, יגיד או אנסה להצטדק אין שום סיכוי שהוא יראה את הסיטואציה כמו שאני רואה. מה שמחזיר אותי, שלפעמים, כל הכוח, הוויכוח הריב, לא בהכרך שווים את זה.
והשתיקה יפה לה.

לסיום: אני תוהה אם הבנתם את הדברים שכתבתי לכם פה, ואני תוהה אם גם אתם יכולים ליישם ולהבין שיש דברים שאפשר להזיז הצידה.
בסופו של דבר מה שצריך לקרות יקרה, להילחם על משהו שיש סיכוי גדול שלא תקבלו ממנו רווח מסויים, אינו שווה זאת.
ואם קראתם את כל הטקסט הזה כנראה שהצלחתי לעניין אותכם.
שיהיה המשך יום רגוע ומלא בחוויות טובות
אלעד.